עקירת שן היא טיפול שיניים נפוץ, מוכר ובדרך כלל גם פשוט יחסית לביצוע – ובכל זאת רוב רופאי השיניים יעדיפו להימנע מלבצע אותו.
הסיבה פשוטה: עקירה היא תהליך בלתי הפיך. עקירת שן קבועה פירושה אובדן של שן טבעית, ובמקומה לא תצמח שן אחרת (בניגוד לביצוע עקירת שיניים אצל ילדים, שבה עוקרים שיני חלב על מנת לפנות מקום לשיניים קבועות). אדם שאיבד שן קבועה אחת יצטרך לבחור בין הסתגלות לחיים בלעדיה, תוך סיכון לפגיעה באסתטיקה של המראה החיצוני ובפונקציונליות של הדיבור והלעיסה – או לבצע שחזור מלאכותי.
לכן, רוב רופאי השיניים ינסו לבחון כל אפשרות אחרת לפני שיפנו למוצא האחרון של עקירת שיניים. רק כשאין ברירה ולאחר שכל האפשרויות האחרות מוצו, עקירה תעלה על הפרק – ואז כאמור מדובר, לרוב, בטיפול פשוט, עם התאוששות מהירה יחסית, שלאחריו מומלץ להתחיל לשקול שיקום על גבי שתל דנטלי או גשר נסמך שיניים סמוכות כדי להחליף את השן שנעקרה.
מתי צריך לעקור את השן?
ההחלטה על העקירה נתונה בידי רופא השיניים, אך להלן כמה דוגמאות למצבים שעשויים לחייב עקירת שן:
- אם השן ניזוקה מאוד מעששת, נשברה או נסדקה באופן חמור כך שלא ניתן לטפל בה אחרת.
- אם השן התרופפה במקומה כתוצאה מאיבוד תמיכה של העצם מסביב לשורש השן (למשל כתוצאה ממחלת חניכיים מתקדמת).
- אם קיימים ציסטה, גידול או דלקת חמורה ללא אפשרות ריפוי מסביב לשורש השן או בקצהו.
- אם מנח השן לקוי באופן כזה שקיים קושי בשמירה על היגיינת הפה וכתוצאה מכך סיכוי גדול יותר להיווצרות דלקות חניכיים, מחלות חניכיים או עששת.
- אם השן כלואה בתוך החניכיים או בקעה רק בחלקה וגורמת נזק לרקמות סמוכות.
איך מבוצעת עקירת שן?
רוב עקירות השיניים מתבצעות באופן דומה: תחילה מבוצעת הרדמה (בדרך כלל הרדמה מקומית, אם כי במקרים מיוחדים ניתן גם לבצע הרדמה כללית). לאחר מכן רופא השיניים אוחז בשן שיש לעקור באמצעות כלי ייעודי ומניע אותה מצד לצד על מנת לנתק את השורש מן הלסת. ברגע שהשורש מתנתק, ניתן לשלוף את השן מן החניכיים בקלות יחסית.
אם יש צורך על פי שיקול דעת הרופא, ניתן גם להניח באתר העקירה חומר עוצר דימום (למשל, ספוגית קולגן) ו/או לתפור את האזור על מנת לעצור את הדימום ולזרז את תהליך ההחלמה. קריש הדם שנוצר באזור המכתשית (המקום שבו הייתה השן) הוא דווקא תופעה טבעית חיובית, משום שהוא מגן על העצם החשופה שנותרה לאחר העקירה.
עקירת שן בינה
עקירת שן בינה נחשבת מורכבת יותר מעקירת שן רגילה בגלל המיקום הרחוק שלה, בקצה קשת השיניים, וכן בשל העובדה שלא תמיד היא בוקעת באופן מלא או בצורה ישרה. לעיתים שן הבינה עשויה לצמוח בזווית שמקשה על האחיזה והנענוע הנדרשים לשם הניתוק של השורש שלה מן הלסת – ולעיתים היא ממש כלואה בתוך החניכיים כך שאפילו לא ניתן לראותה. הסיכון העיקרי נובע דווקא מהקרבה של שיני בינה למבנים אנטומיים חשובים, כמו תעלת עצבים בלסת התחתונה ומערות האף (סינוסים מקסילריים) בלסת העליונה, שעשויים להיפגע במהלך העקירה.
במקרה כזה נהוג לבצע עקירה כירורגית שנחשבת למעט יותר מורכבת מעקירה רגילה, ובמסגרתה עשוי להיות צורך בביצוע חתכים זעירים בחניכיים, הסרת חלק מהעצם שאוחזת בשורש השן (כדי שניתן יהיה לאחוז בשן היטב באמצעות הכלים הכירורגיים, על מנת לאפשר את עקירתה), פיצול של השן עצמה ושליפתה בחלקים, וזאת על מנת להימנע מפגיעה במבנים אנטומיים חשובים, ולבסוף הנחת תפרים. במקרים אלו משך ההחלמה צפוי להיות ארוך יותר, לרוב, מלווה בבצקת (נפיחות) ניכרת באזור הפנים. גם תחושת הכאב לרוב חזקה יותר מאשר לאחר עקירת שן רגילה, אך ניתן להתמודד איתה בעזרת משככי כאבים סטנדרטיים.
https://periodontics.co.il/wp-content/uploads/2022/06/השתלת-עצם.jpg
שימור מכתשית
חשוב לדעת שבאופן טבעי הגוף מגיב למחסור הפתאומי של השן בכך שעצם הלסת באזור המכתשית מתחילה להיספג ולהתמעט. זו עלולה להיות בעיה במקרים בהם לאחר תקופה ארוכה (מעל חצי שנה) המטופל שעבר עקירת שן מעוניין לבצע השתלת שתל דנטלי באותו מקום – ואז הוא עלול לגלות שהעצם התמעטה וכבר לא נותר מספיק ממנה על מנת לבצע השתלת שיניים מוצלחת. גם אם לא מתוכנן שתל באזור העקירה, אלא גשר נסמך שיניים סמוכות, ספיגת העצם עשוייה להוות הפרעה אסתטית בסיום השיקום המתוכנן.
במקרה כזה אמנם ניתן לבצע פרוצדורות שיגדילו בחזרה את נפח העצם, כמו הרמת סינוס או השתלת עצם, ולאחר מספר חודשי החלמה ניתן יהיה לבצע החדרת שתל דנטלי בצורה טובה. אבל אם ידוע כבר מראש, עוד במועד העקירה, שאותו מטופל יהיה מעוניין בהשתלה בעתיד הרחוק יחסית – ניתן להאט את ספיגת העצם באותו מקום בתהליך המכונה "שימור מכתשית": במסגרתו כבר במעמד עקירת השן מוחדר למקום תחליף עצם, כך שספיגת העצם באתר תהיה איטית יותר.חשוב לציין שאם מתכננים לבצע השתלה בתקופה הקרובה לעקירה (כחודשיים), במרבית המקרים ניתן להימנע מתהליך שימור המכתשית, שכן הוא מעכב את תזמון התקנת השתל בכחצי שנה.
סיכונים הכרוכים בעקירת שן
לאחר שהשן נעקרת, נוצר במקומה קריש דם באופן טבעי, והוא מגן על העצם החשופה שנותרת במכתשית. קיים סיכוי שלא ייווצר במקום קריש דם יציב, מה שעשוי להביא לדימום מהאזור.. סיכון אחר יכול להיות פגיעה במבנים אנטומיים סמוכים כמו עצבים, ובמקרים של עקירת שן שבוצעה בהרדמה כללית עשויים להיות גם תופעות כמו בחילה, הקאות וקוצר נשימה. נפיחות או אדמומיות באזור הניתוח או חום גבוה מעבר לשבוע הראשון – סימנים שעלולים להצביע על זיהום שהתפתח במקום ומצריכים טיפול רפואי.
עם זאת חשוב להדגיש שוב שהסיכויים לכל התופעות הללו נמוכים, ועקירת שן עדיין נחשבת לאחת מן הפרוצדורות הרפואיות הנפוצות ביותר בתחום רפואת השיניים. בנוסף, חשוב להדגיש שאם קיים חשש לסיבוכים בעקבות העקירה, למשל בגלל קרבה למבנים אנטומיים חשובים או באנשים עם סיכון גבוה לדמם או להתפתחות נמק עצם הלסת (לאנשים המטופלים בתרופות ממשפחת הביספוספונטים), מומלץ לפנות לרופא מומחה, בעל ניסיון עבודה עם מקרים מסוג זה, שצבר במסגרת עבודתו בבית חולים.
ד"ר יבגני וינברג
ד"ר יבגני וינברג הוא פריודונט, מומחה למחלות חניכיים והשתלות דנטליות, מנהל תחום הפריודונטיה בביה"ח בילינסון ומנהל מרפאת שיניים בה ניתן לטפל במחלות חניכיים ולבצע שיקום על גבי שתלים דנטליים. לתיאום תור במרפאה צרו קשר: 09-7674881
